אחת השאלות הראשונות שאני נשאל במהלך הפגישה הראשונה עם הממציא, היא:
"כמה צריך להשקיע בהמצאה כדי להצליח"?
התשובה שלי תהיה תמיד שאי אפשר לענות על השאלה הזו עד שלא עושים בדיקה עסקית של ההמצאה. הבדיקה הזו מהווה כלי לקבלת החלטות ונותנת נתונים מספקים כדי לענות על שאלות כמו: מה אנחנו רוצים לעשות עם ההמצאה, לאיזה שוק היא פונה, האם כדאי ואיך צריך לרשום פטנט, האם יש לנו ידע וכוח אדם מקצועי ומה עלויות הפיתוח והאם הפיתוח יהיה עצמי, מה המודל העסקי של ההמצאה, האם צריך משקיע לפיתוח והאם כדאי לפנות לשותף אסטרטגי כבר בשלבים הראשונים של התהליך.
עם סיום שלב הבחינה העסקית כאשר הממציא מקבל לידיו את דו"ח ההיתכנות העסקית חוזרת ועולה השאלה הזו הפעם בניסוח קצת אחר:
"כמה אני צריך להשקיע בהמצאה כדי להצליח"?
התשובה שלי תהיה תמיד: "ההסתכלות צריכה להיות הפוכה: "תגדיר אתה מה התקציב שלך. התקציב הזה יגדיר לנו את צורת ההתנהלות ואת הדרך כדי להצליח". הידיעה מה המקורות העומדים לרשות הממציא מכתיבה את המהלכים העתידיים, לדוגמה: מה סדרי העדיפויות של התקציב העומד לרשותנו, מתי ואם לרשום פטנט, באיזה שלב ואם לגייס משקיעים, איזה סוג משקיעים אנחנו מחפשים, אלו שלבי פיתוח נעשה בעצמו ואלו אחרי גיוס משקיעים.
לא מעט פעמים אני נתקל בממציאים אשר מאמינים בהצלחה של ההמצאה שלהם ושוקלים אפילו לשבור תכניות חיסכון או לקחת הלוואה מהבנק כדי לקדם את הרעיון שלהם. במקרים כאלה אני מייעץ להם להיות זהירים היות ובשלב הראשוני הסיכונים עדיין גבוהים וסיכויי ההצלחה עדיין נמוכים על גבול ההימור. בהקצנה אפשר לשאול: האם אדם בר דעת ימשכן את העתיד תמורת טופס לוטו?
ההמלצה שלי:
אם אתה החלטיים ואחרי כל הבדיקות הגעתם למסקנה שההמצאה שלכם שווה השקעה, השקיעו בכוחות עצמכם את המשאבים המכסימליים שאתם מסוגלים להשקיע- לא פחות אבל גם לא יותר.